המילים של הפוסט הזה מסתובבות לי בראש כבר הרבה זמן. לא רק מסתובבות אלא ממש מטרידות אותי, גורמות לי לאי נוחות, כמו רעש בלתי פוסק. אני מנסה להתעלם מהם אבל זה לא עוזר כי הנושא שהם מבטים הפך להיות חלק ממני, כמו איבר נוסף בגופי,חלק בלתי נפרד מחיי. הנה הוא ,הסיפור שלי עם הצליאק –

בתי אמרה לי שזה מעצבן אותה מאוד שאינה יכולה לאכול שוגי. היא גם אמרה לי שאומנם זה כיף להיות צליאקית אבל לפעמים זה ממש קשה לה. תוך כדי הכתיבה, חשבתי שצריך להסביר מה זה לאזעזל דבר הזה צליאק/כרסת/דגנת. אומנם היום יש הרבה יותר מודעות בעקבות טרנדים אופנתיים ומכונים למינהם אבל יש הבדל משמעותי כאשר מדובר

פוסט שני בסדרה “נשים מעניינות באמצע הדרך” אחירי קפיצת ראש עם הראיון הראשון שערכתי עם דנה אלוף ונהניתי מאוד ,נשאר לי טעם של עוד וזו התוצאה: ראיון עם ריקי כרמל – מנהלת ספריית ראש עין אך מתראיינת בעיקר כרצה את ריקי הכרתי לפני כשנתיים כשבאתי לנחם תנחומים חברה מאוד טובה שלי, שרית חיים. אני זוכרת  שאחרי החיבוק