יש לי תחושה שאני מורעלת, כן כן ממש מורעלת. קשה להסביר את זה אבל תאמינו לי זו תחושה מגעילה.
העייפות רק מתגברת ומתגברת, הגוף עייף כל הזמן 24/7. השינה לא שינה, אני מתעוררת מיליון פעם בלילה , קמה מהמיטה בבוקר עייפה, חסרת סבלנות. נמאס לי פעם בחודש לעשות בדיקות, ללכת לביקור ולשמוע שצריך סבלנות. אז זהו – אין לי יותר סבלנות!!!
לפני כמה חודשים ,כשרק התחלתי לחשוב איך אני מוציא לפועל את הראיון לרוץ לאור מצבי הבריאותי אז, בשיטותים שלי ברשת קראתי את פוסט “לאמא יש חיים” שכתבה ליאת עיני. בפוסט ליאת נוגעת בתחומים חשובים מהחיים דרך הפריזמה של הריצה. היה משהו בכתיבה של ליאת שמאוד אהבתי – הפשטות שבה היא מעבירה מסרים חשובים, העצות בסוף … קראו עוד>>
בסיבוב השלישי ראיתי אותה. כמעט פספסתי אותה כי העייפות כמעט הכריעה אותי, כמעט ויתרתי ואז ראיתי אותה- מתבוננת בי, בוחנת אותי. המבט המתבונן שלה גרם לי לזקוף את הגב, להרים את הראש, להביט ישר קדימה ואפילו היה חיוך קטן בקצה השפתיים .
זה יהיה פוסט עצבני במיוחד. די, נשבר לי. למה לעזאזל כל אחת חושבת שהיא יכולה להתעסק עם איך שאני נראית ? או קיי, בואו נשים את העובדות על השולחן: # בשנה האחרונה עליתי במשקל מספר קטן מ 10 אבל עם נוכחות בהחלט. כן,כן ,אני יודעת וגם מרגישה שזה נדבק בעיקר במרכז הגוף ולא מחמיא. כן … קראו עוד>>