יום הולדת שנה…לבלוג.
מה קורה לבלוג במהלך שנה? איך הוא משתנה? איך אני, הבלוגרית השתניתי?
לפני שנה וקצת בהמלצתה של חברתי הטובה שרית חיים השתתפתי בקורס “בלוגינג מתחביב למקצוע” של יונית צוק המדהימה .
כשתפגשו את יונית ותשמעו אותה מדברת על בלוגים יתחיל לדגדג לכם בקצוות האצבעות, תאמינו לי. הברק שיש לה בעיניים מכשף ואי אפשר להישאר אדישים.
בבוקר בעלי אומר לי ” את יודעת, שבוע שעבר בזמן הזה בדיוק המתנת על קו הזינוק. היית מאמינה שעבר שבוע?”
בארוחת הערב החתן שואל אותי :”מתי, איך הייתה הריצה שלך במרתון?”
האמת, לא ידעתי מה לענות לו….
זה לא יהיה עוד פוסט על הצלחה אדירה, על ניצחון הרוח על מגבלות הגוף.
זה פוסט של תעשה ואל תעשה מניסיון קצרצר של חובבנית מוחלטת שרוצה יום אחד לרוץ מרתון.
בסיבוב השלישי ראיתי אותה. כמעט פספסתי אותה כי העייפות כמעט הכריעה אותי, כמעט ויתרתי ואז ראיתי אותה- מתבוננת בי, בוחנת אותי. המבט המתבונן שלה גרם לי לזקוף את הגב, להרים את הראש, להביט ישר קדימה ואפילו היה חיוך קטן בקצה השפתיים .
הרבה פעמים אנחנו חושבות לעצמנו מדוע דווקא אנחנו נשארנו בקשר. הרי הגילאים שונים – אני הכי מבוגרת בת 50 והכי צעירה בת 39.
מקצועות שונים, השכלה שונה, אין שום דבר משותף. אז איך בדיוק הקשר הזה מחזיק? מה הסוד שלו?
זה יהיה פוסט עצבני במיוחד. די, נשבר לי. למה לעזאזל כל אחת חושבת שהיא יכולה להתעסק עם איך שאני נראית ? או קיי, בואו נשים את העובדות על השולחן: # בשנה האחרונה עליתי במשקל מספר קטן מ 10 אבל עם נוכחות בהחלט. כן,כן ,אני יודעת וגם מרגישה שזה נדבק בעיקר במרכז הגוף ולא מחמיא. כן … קראו עוד>>