אתגר

בבוקר בעלי אומר לי ” את יודעת, שבוע שעבר בזמן הזה בדיוק המתנת על קו הזינוק. היית מאמינה שעבר שבוע?”
בארוחת הערב החתן שואל אותי :”מתי, איך הייתה הריצה שלך במרתון?”
האמת, לא ידעתי מה לענות לו….
זה לא יהיה עוד פוסט על הצלחה אדירה, על ניצחון הרוח על מגבלות הגוף.
זה פוסט של תעשה ואל תעשה מניסיון קצרצר של חובבנית מוחלטת שרוצה יום אחד לרוץ מרתון.

בסיבוב השלישי ראיתי אותה. כמעט פספסתי אותה כי העייפות כמעט הכריעה אותי, כמעט ויתרתי ואז ראיתי אותה- מתבוננת בי, בוחנת אותי. המבט המתבונן שלה גרם לי לזקוף את הגב, להרים את הראש, להביט ישר קדימה ואפילו היה חיוך קטן בקצה השפתיים .

זה יהיה פוסט עצבני במיוחד. די,  נשבר לי. למה לעזאזל כל אחת חושבת שהיא יכולה להתעסק עם איך שאני נראית ? או קיי, בואו נשים את העובדות על השולחן: # בשנה האחרונה עליתי במשקל מספר קטן מ 10 אבל עם נוכחות בהחלט. כן,כן ,אני יודעת וגם מרגישה שזה נדבק בעיקר במרכז הגוף ולא מחמיא. כן … קראו עוד>>