“הי לילי, זאת מתי, מה נשמע?” כך התחילה השיחה שלי עם דודה שלי.
“הכל בסדר מותק, איך אתם, מה שלומך? איך הבריאות?”
זו דודה שמערכת היחסים שלי אתה ועם בעלה איתמר, הוא בפועל הקרוב המשפחה, מתנהלת בצורה לא שגרתית. אני מקפידה להתקשר לפסח ,ראש השנה , כיפור ולפעמים גם רק כדי לשאול מה שלומם, אנשים מבוגרים. הוא מצד שני שולח לי מיילים קשורים למידע על בולגריה או סתם דברים מצחיקים. היא שולחת לי הודעות דרך הפייסבוק אחרי סטטוס שפרסמתי ובמיוחד אחרי שהתחלתי לכתוב בבלוג שלי. בדרכה השקטה היא מעודדת אותי לכתוב, מפרגנת לי מאוד, כותבת לי תמיד בפרטי (קשה לה עם כל הטכנולוגיה) ומבקשת לעדכן אותה כשיוצא פוסט חדש.
“לילי, איפה אתם בחג, את מתכוננת, מבשלת?”. מהתשובה שלה אני מבינה שהיא בדיוק מכינה קציצות פראסה לחג. גם אני מכינה קציצות פראסה לפסח.
התגלגלה לה שיחה על קציצות פראסה. היא נותנת לי את המתכון שלה, שהוא מסתבר בדיוק כמו שלי. ההבדל היחיד הוא שמאז שגילינו את הצליאק לעדן המתכון שלי עבר שינוי והתאמה. שלא תחשבו שעדן אוכלת קציצות פראסה, ממש לא, אבל אני תמיד מכינה הכל נטול גלוטן על מנת שאם אי פעם היא תרצה לטעום שזה יתאים.
תוך כדי השיחה על קציצות הפראסה לילי אומרת שצריך קצת מסורת ואני מרגישה איך גוש נוצר בגרון והעיניים מתמלאות דמעות.
געגוע עז נמצא שם בגוש הזה בגרון, כמה געגועים במתכון אחת …
חג פסח לפני כ 30 שנה. הזיכרון כל כך חד כאילו היה זה אתמול.
בולגריה בשנים אלו נמצאת תחת משטר קומוניסטי. אתאיזם מוחלט שורר במדינה – אין תפילות, אין ביקורים בכנסיות, בטח ובטח לא בבית הכנסת או מסגדים.
לימים אבא שלי, ג’וזף כהן, ייקח חלק ניכר בשיפוץ בית הכנסת שבו אמא שלו התחתנה.
דיכוי של המיעוטים. בתור ילדה ונערה אני לא זוכרת מקרים טראומטיים אבל ככל שגדלתי הבנתי שאפשר לדכא גם בשקט, בלי להשאיר עקבות.
כל הבית מתכונן לחג. כשאני חושבת על זה היום אני רואה שכל ההכנות נעשו בשקט, ללא רעש, בלי יחצנות. כולם סביבנו נוצרים, אין עם מי לשתף את ההתרגשות. אפילו הביצים שאנחנו מכינים היו שונות מאלו של הנוצרים -שלנו חומות, מתבשלות כל הלילה בכלי חרס מכוסות קליפות בצל. שלהם צבעוניות כמו הקשת.
http://saloona.co.il/matycohen/wp-admin/edit-tags.php?taxonomy=post_tag
הסיפור הזה כאן קשור למשפחה מצד אבי. אי אפשר לדבר על חג הפסח בלי להזכיר גם את הסבא השני (מצד אמא) ששמו היה פסח פסח, לא זו לא טעות – שם פרטי פסח ושם משפחה פסח. כך זה היה בבולגריה, הילדים לקחו את שמות הסבים והסבתות.
לפני החג הקהילה היהודית דאגה לחלק מצות למשפחות היהודיות על מנת לשמר את המסורת. אותה מסורת שהיום אני מנסה ליצור עבור ילדיי.
המצות היו עבות ונעשו בעבודת יד. כל משפחה קיבלה חבילת מצה אחת של קילוגרם אחד ארוזה בנייר בצבע חום. זו הייתה המכסה שכל משפחה הייתה זכאית לה.
כל היום אמא וסבתא מבשלות. עד היום אני שואלת את עצמי איך שתי נשים אלו הסתדרו במטבח הקטן שהיה לנו.איך הן עשו זאת , מה היה הסוד שלהן?
הבית מלא בריחות של האוכל המתבשל – קציצות פראסה כי אי אפשר פסח בלי קציצות פראסה, עוף, דגים, פסטלים, אגריסטדה, כבד עוף, פלפלים ממולאים…
אני כל כך מתרגשת, החג כבר בדירה הקטנה שלנו – כולם בבית, יש ריחות של בישולים, יגיעו הדודים ובני הדודים שלי, יהיה שמח.
יש לנו אורחים מישראל – בן דוד שלי איתמר, בעלה של לילי, וארז, הבן הקטן שלהם. הביקורים של איתמר היו מלווים במשהו מסתורי, היה בהם טעם של ארץ רחוקה עם הרבה סיפורים שגרמו לי לקנא ולחלום. בימים אלו המחשבה שיום אחד אגור בישראל הייתה בגדר חלום.
היה לנו שולחן עץ מסיבי עם רגלי האריה שאהבנו להסתתר תחתיו. לכבוד החג מפה לבנה מכסה את העץ היפה, עליה מונח הסרוויז החגיגי, הסכום המאודר וכוסות הקריסטל.
סוף סוף הגיע הזמן לסעודה החגיגית. גם דוד שלי ז’אק עם משפחתו הגיעו.
על השולחן מונחים כמה עלי מצה מההקצבה שקיבלה משפחתנו. השאר ישמשו להכנת ארוחת בוקר מסורתית – בורמוליקוס
(מן לביבה) עם הביצים החומות.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט פניתי לאיתמר ושאלתי אותו מההזכרונות שלו מאותם ימים וזה מה שהוא כתב לי :
” מצה שלחתי לבת דודה שלי כמה פעמים. עם ארז הינו רק שנינו (עוד ז’ובקוב שלט) אולי ב 1983 ואז הבאתי מצות כי היה לקראת פסח ובפסח הינו בסופיה.
מאד יכול להיות שחגגנו יחד אצל דורה. אז גם לא נתנו לי להכניס למדינת בולגריה את ההגדה שהבאתי. אמרו לי שיש להם מישהו שקורא עברית ויבדוק איזו תעמולה אני רציתי להכניס למדינה. פעמיים נסעתי לשדה התעופה ואמרו שטרם קראו את הספר. בסוף “מרגל אדום” בשם לוי שהיה מישו בבית הכנסת , השאיל לי הגדה מהודרת תוצרת ישראל בשביל הסדר. אני חושב שלא היה לחם בערב פסח אצל הסבתא שלך. “
אני כן זוכרת סלסלה קטנה עם לחם מרוחקת מכל החגיגה של המצות. היום זה נשמע אבסורד אבל כשאין מספיק מצות …
היום אני לא צריכה להשלים ארוחה עם לחם בפסח, יש מספיק מצות.
לפני שבוע קיבלנו הביתה חבילת מצות. פתאום שוב הזכרון של חבילת המצות של אז.
הפעם זו חבילה שהגיעה ממשפחת גורדון מכפר חב”ד, חבילה עם מצות נטולות גלוטן וכשרות לפסח שאליהם אפשר לברך את הברכה “מוציא לחם מן הארץ” ו”על אכילת מצה” בליל הסדר.
אני לא אדם דתי אך חבילה זו רגשה אותי מאוד .
פסח 2015. הבית בהכנות – אני מנקה, הגדולה מסדרת, מתכוננים לקבל את הגיסות שלי שמגיעות מחו”ל, את אחי ומשפחתו.
כולם סביבי בהכנות – השכנות, חברות, הבנות בעבודה, כולם מדברים על החג, על הבישולים.
אמרתי לבעלי שאני רוצה להכין קציצות פרסה וסיפרתי לו על השיחה שלי עם לילי.
כדי לשמח אותי הוא קנה 12 קילוגרם פרסה !!!(זוכרים שכתבתי פוסט על 20 צורות של אהבה? זו צורה ה21) ואני הולכת להכין קציצות פרסה לפי מתכון זה:
מצרכים
היחס הוא קילוגרם פרסה-שליש בשר.
1 ק”ג פרסה מבושלת ומסוננת, שימו לב – יש הרבה חול בפרסה לכן תקפידו לשתוף טוב טוב.
300 גר בשר טחון (אפשר גם הודו), כאן תפקידו של הבשר הוא כתבלין.
2 ביצים
1 תפוח אדמה מבושל, במקור שמים פורירים מקמח מצה
מלח ופלפל שחור לפי הטעם.
אופן ההכנה
את הפרסה 
יוצרים קציצות, לא גדולות, קצת שטוחות ואובליות ומטגנים בשמן חם בכל צד עד שמזהיב.
מניחים על נייר סופג, נותנים להם להתקרר ומגישים.
האמת אף אחד לא מחכה שיתקררו לכן מומלץ להכין כשאתם לבד בבית 🙂
חג פסח שמח,
איזה זיכרונות יש לכם מחג הפסח? איזה מאכל מרפא את הגעגועים שלכם? אשמח אם תשתפו אותי (למטה יש אפשרות להגיב).
אהבתם את הפוסט? רוצים לקרוא עוד? יש לכם אפשרות ללחוץ על הכפתור עקוב אחרי (למעלה) ולקבל עדכון למייל בכל פעם שיוצא פוסט חדש.
יש לכם חבר/ה שפוסט זה ידבר אליהם? תשתפו.
אפשר לשלוח לי הודעה גם ל: matycohen18@gmail.com