לפני קריאת הפוסט אני חייבת לגלות לכם סוד – עברית אינה שפת אם שלי. שפת הם שלי היא בולגרית.
אני עושה כל מאמץ למנוע טעויות אך יתכנו שגיאות כתיב ועל כך אבקש את הבנתכם.
מקווה שתהנו מהתוכן. הערות ותיקונים יתקבלו בברכה.
ערכת הישרדות לבית חולים
אף אחד לא מתלהב כשאומרים לו ” אתה חייב אשפוז בבית חולים”.
לפעמים החיים מעמידים אותנו בפני מצב שאין ברירה אלא להתאשפז ובמקרה הטוב לאחר ימים בודדים להשתחרר הביתה.
גם במצב של אשפוז קצר החוויה אינה נעימה כלל.
זה מפתיע איך ברגע שמלבישים לך את פיג’מת בית החולים אתה הופך לאדם חולה עוד יותר.
השינה בלילות אינה שינה כי לבית החולים יש חוקים משלו שאין להם קשר למטופלים שם.
אחד החוקים הוא שבשעה חמש בבוקר (אפילו החמאס היו יותר מתחשבים) מגיעה האחות ומעירה אותך בבקשה להטיל את מימך או כדי לבדוק את רמת הלחץ דם שלך אבל בחייאת רבעק, למה בחמש בבוקר ?
אחרי השכמה כזאת , את מצליחה להירדם , אפילו לחלום ואז מגיעה החלפת משמרת של האחיות – האחות היוצאת אומרת לך “בוקר טוב” ומציגה את המקרה ,כלומר אותך, לאחות הנכנסת למשמרת הבאה. במקרה הטוב היא כבר מכירה אותך אז לא מתעכבים על יד מיטתך אבל במקרה הפחות טוב היא עלולה לשאול אותך “מה שלומך? איך את מרגישה הבוקר?”
ואז מגיעה המנקה ששוטפת את הרצפה ולא מרשה לך לקום מהמיטה כדי לעשות פיפי על מנת לתת לאחות לבדיקה ושוב את מנסה להירדם ואז מגיע מחלק ארוחת הבוקר ושואל האם ברצונך דייסה ומגיש לך מגש מלא כל טוב – ביצה קשה, פרוסת לחם, תה בכוס פלסטיק קטנה וגם סלט מירקות עייפים שמבקשים לשים קץ לייסוריהם.
ואז מגיע החלק הכי חשוב בכל היום – ביקור רופאים.
בקיצור לא קל בבית חולים, ממש לא קל. מביקורי האחרון שם שאליו כתבי בפוסט “לרוץ מרתון בצל דלקת פרקים“, ממש לפני כמה ימים בודדים הבנתי שהפעם התארגנות שלי היתה מושלמת וזה כן עזר לי להרגיש קצת יותר טוב.
אז להלן 10 הטיפים שלי להישרדות בבית חולים:
1. פיג’מה מהבית – אין צורך להביא. חברה שבאה לבקר שאלה אותי “למה לא הבאת פיג’מה מהבית?”.
קבלת פיג’מה בצבעי כחול – תכלת נותנת לך אישור רשמי להיות חולה, להתפנק, לקטר,להיות בלתי נסבלת ועדיין כולם מגלים חמלה ואמפטיה כלפייך.
עוד יותר אם את סובלת מחום גבוה ומזיעה כל הזמן זה חוסך כביסות בבית. סיבות מספיק טובות?
2. מגבת מהבית – חובה להביא, אפילו שתיים – אחת גדולה ואחת קטנה.
משום מה המגבת של בית החולים נועדה לכסות רק את הפנים , לא יותר מזה. אההה, נזכרתי, היא בטח סט עם החלוק שפתוח תמיד מאחור….
3. כוס אהובה לשתייה חמה – חובה להביא.
הרי לכל אחת מאיתנו או לפחות לרובנו יש את הכוס המועדפת לשתיית קפה או תה.
בעלי אוהב כוס זכוכית, דקה, אני אוהבת כוס גדולה וגבוהה, בתי אוהבת כוס מפורצלן וציור.
לכל אחד/ת יש את הג’וק לגבי הכוס בה הוא/היא שותה את הקפה או התה.
בבית חולים יש כוסות קטנות מפלסטיק בצבע שונה – הצבע הכחול לחלבי והצבע סגול לבשרי. אין גם כפיות, אין חלב אין קפה, אין תה נורמלי.
אז כן להביא מהבית. זה משפר את ההרגשה בצורה מדהימה.
4. גרביים חמות – חובה להביא , כן כן גם בחודשיי הקיץ.
אני מניחה שבבית החולים הגישה היא שיש להרוג את החיידקים ומהר ככל האפשר. בביקור האחרון שלי שם (פרטים בפוסט “לרוץ מרתון בצל דלקת פרקים“), המזגן חי לו חיים נפרדים מלוח הבקרה שלו. לא ניתן היה להנמיך/להגביר ובחדר וגם בלובי היה קור מקפיא שלא השאיר הרבה אפשרויות – או שמנסים להקפיא את החיידקים או שמנסים להקפיא את המטופלים.
במחשבה שנייה אם יקפיאו את המטופלים לא תהיה לצוות תעסוקה אז בטח המטרה הנה להקפיא את החיידקים. אופציה שנייה היא שמנסים לחזק את מערכת החיסונית של החולים על ידי העמדתם במצב של קור כמו המשוגעים האלו שנכנסים להתרחץ בשלג.
על מנת שתוכלו לשרוד אני ממליצה לכם בחום להביא גרביים חמות וגם משהו חם ללבוש.
5. צבע לשיער ולק לציפורניים . כן כן, צבע לשיער. הרי בוקר אחת את מתעוררת, מסתכלת בראי ואינך מבינה מי זאת מולך. את בטוחה שאת עדיין חולמת או שיש כאן טעות, אפילו מתחילה לחשוב שזה סוג של מתיחה – בטח מצלמה נסתרת אבל את גם מבינה שהגברת מהראי מולך חושבת בדיוק כמוך, לא יתכן שזאת ממולה זו היא.
צבע לשיער משפר את ההרגשה תוך 40 דקות. אין צורך למרוח על כל הראש, רק באזורים הבעייתיים. התחושה היא נפלאה, פתאום גם המחלה נראית לך לא כל כך נורא.
לק לציפורניים מוסיף עוד יותר ללוק הסופי. גם מחזיק הרבה זמן, הרי את לא מבשלת, מכבסת, עושה כלים או ספונג’ה וגם את נראית כאילו ביקרת בספא הקרוב.
6.מיים – לדאוג שמישהו יביא לך מים!!! הרבה מים. ברגע שמתחשק לך מים רצוי שאלו יהיו מים מינרליים ולא מים מהקולר שנראה כמו הצרות שלי.
ואם כבר במזון עסקינן ,פירות שטופים לא יזיקו גם.
7. תמיד שיהיה משהו טעים ומפנק. אומנם אם הגעת למצב של אשפוז סביר להניח שאין לך כל כך תאבון אבל ברגע שהמצב משתפר הרצון למשהו טעים ומנחם כחזק שכדאי לדאוג לכך מראש.
8. מטען לנייד – אין לכן מושג כמה מהר הבטריה מתרוקנת בבית חולים. הרי ברגע שאת באשפוז ,את מתחילה לנהל את הבית בשלט רחוק – הוראות הפעלה לבעל , הוראות הפעלה לילדים, הוראות הפעלה לבייביסיטר, הוראות הפעלה לחמות/אמא ולכל אחת שבאה לעזור. שיחות עם המשרד, חברות, בני משפחה מודאגים.
אז על תגידו לא ידעתי.
9. ספר טוב – מיותר, אין צורך. הרי במיטה לידך נמצאת השכנה שאיך שאת תפתחי את הספר תתחיל לשאול אותך שאלות מה זה הספר הזה, תתחיל לספר לך מה איתה או לחילופין לשאול אותך מה קרה לך, למה באת וכו’…
תכלס אין לך סיכוי לקרוא. אבל אם את בת מזל תהיה לך שכנה טובה שתישן רב הזמן ותהיה לך חברה טובה שתביא לך ספר מקסים בשם “מלכת היופי של ירושלים” של שרית ישי – לוי שיגרום לך לשכוח שאת בבית חולים בכלל. תודה שרית חיים אהובה.
10. פריט קטן שייתן לך הרגשה של בית. לא שמישהי רוצה להישאר קבע בבית חולים אבל לפעמים תחושת הבדידות והתסכול כל כך חזקים, שפריט קטן משפר מאוד
את ההרגשה.
אם לא הקשבתם לי, אני מקווה שתהיה לכם חברה טובה שתביא עץ בונזאי קטן עם פטריה קטנה אדומה שתגרום לכם לחייך.
ואם עדיין לא תקשיבו לי ,אני מקווה שתהיה לכם עוד חברה שתביאי לכם פינוק בצורת פרח שוקולד וגם פינוקים קטנים לילדים.
לפני שניפרד אני רוצה להגיד תודה למשפחתי האהובה שדואגת לי כל כך, לגיסות המדהימות שלי (יוקדש להן פוסט נפרד כי מגיעה להן) שעזבו הכל והגיעו לארץ על
מנת להקל אלי ברגעים לא פשטים אלו, לחברותיי שדאגו לבנות שלי ולאישי היקר שמצליח בדרכו המיוחדת להצחיק אותי כל כך או להפתיעה אותי עם ביקור לילי.
באיחולי בריאות שלמה,
שלכם מתי